יום רביעי, 23 בפברואר 2011

תפיסתם של שני לוחמי אצ"ל בגין אחזקת נשק.

"תקנות ההגנה (שעת חירום)" נחקקו לראשונה בשנת 1936 עקב פרוץ המרד הערבי הגדול, כדי לתת בידה של ממשלת המנדט כלי למלחמה במפרי הסדר הערביים שפעלו בארץ ישראל. בשנת 1945 הוחמרו התקנות בגלל הגברת פעילות היישוב נגד הבריטים. חלק מהתקנות היו הפעלת בתי דין צבאיים, הפעלת צנזורה צבאית, הגבלת חופש התנועה של אדם והחמרה בענישה.  התקנות עוררו זעם רב בקרב היישוב היהודי בארץ.
ב-19 בפברואר 1946 נסעו שני חברי אצ"ל, הנהג עזרא טרזי (21, תל אביב) ועוזרו אלכסנדר בוגוזובסקי (17, פתח תקווה), במכונית המוסווית כאמבולנס ובה רימוני יד, בקבוקי מולוטוב וחומרי נפץ. השניים היו בדרכם למחסן בפתח תקווה, לשם הובילו את הנשק שהיה אמור לשמש בהתקפה על שדה התעופה לוד. התקפה זו אמורה הייתה להתבצע כעבור מספר ימים כחלק מ"ליל שדות התעופה" - התקפה משולבת של לוחמי אצ"ל ולח"י על שדות התעופה הבריטיים סירקין (ליד פתח-תקווה), קסטינה (תל-נוף) ולוד, שתוכננה בימי "תנועת המרי העברי". הנשק לא הגיע ליעדו. מכוניתם נעצרה על ידי מחסום משטרה בריטי בכביש רמת-גן – תל-אביב ליד "גשר-מוצררה" (כנראה אזור גשר השלום כיום, המחבר את שכונת מונטיפיורי עם רחוב קפלן), והפעולה נדחתה.
ב- 4 באפריל 1946 נידונו עזרא ואלכסנדר למאסר בן שבע שנים בתנאיי "יחס מיוחד" בגין אחזקת 40 רימוני יד ו-12 פצצות תבערה. הם נשפטו על-פי סעיף לפיו, כל אדם האוחז בכל נשק שהוא ללא היתר, יואשם בעבירה על תקנות החירום ויהיה צפוי למאסר עולם, או לכל פרק זמן של מאסר שבית המשפט יראה לנכון.
היה זה המשפט הראשון שהתנהל כנגד יהודים לפי ההחמרות החדשות של התקנות לשעת חירום, ולמרות זאת הוא הסתיים בגזר דין קל יחסית. בתגובה הצהירו השניים באוזני השופטים: "כולנו בזים לחוקי הרצח שלכם וכולנו רואים כמצווה לאומית ואנושית להפר אותם ולהעבירם למעשה מן העולם" ("חרות" (עיתון האצ"ל), אפריל 1946).
טרזי ובוגוזובסקי סירבו לקבל הגנה ולענות לשאלות בית הדין. כאשר ניתנה להם זכות התגובה ביקשו למסור הודעה קצרה הקובעת כי חוקי החירום בלתי מוסריים, בלתי אנושיים וכי בית הדין אינו מוסמך בעיניהם לדון אותם.

כתבה מתוך עיתון "דבר" בתאריך ד' ניסן תש"ו, 5.4.46



לאחר שנקרא כתב האשמה והשניים נמצאו אשמים, קם טרזי למסור הצהרה בשם שניהם וניצל את הבמה גם לדבר על החמרה נוספת מטעם השלטון הבריטי: "...שליטיכם מאיימים בשמונה שנות מאסר על יהודי שייתן מחסה לאחינו מבני הארץ הזאת השבים אליה מגיא ההריגה והנקראים בפיכם עולים בלתי לגאלים. אבל בשבועות האחרונים נוכחתם לדעת כי כל בית יהודי עומד פתוח לעולים אלה. והנוער העברי ודאי שאינו נבהל ולא ייבהל. כיהודי נאמן הריני מודיע לכם שאני בז לחוקי החרום שלכם. איני מכיר בהם ולא אסכים להישפט לפיהם." (מתוך: הצהרת תרזי, ארכיון מוזיאון אסירי המחתרות, תיק 24).
בני משפחותיהם של הנאשמים, ביקשו להתחשב בהם, כל אחד מסיבותיו הוא, ולהקל בענשם.  מספר ימים לאחר מתן גזר-הדין, הודיע מפקד הצבא ללשכת עורכי הדין זליגמן-קריצמן כי המתיק את גזר דינו של טרזי לחמש שנות מאסר ואת גזר דינו של בוגוזובסקי לשלוש שנות מאסר.
עזרא טרזי ואלכסנדר בוגוזובסקי ריצו את רוב תקופת המאסר בבית הכלא המרכזי בירושלים, ובתחילת 1948 הועברו לעתלית, משם השתחררו עם הקמת המדינה.
דברים מתוך הצהרה שנשא עזרא טרזי בשמו ובשם אלכסנדר בוגוז'ובסקי לאחר מתן גזר הדין.