חידשנו את דף הפייסבוק שלנו- אתם מוזמנים לעשות לנו לייק!

שלום!

דף הפייסבוק שלנו עובר שינויים קלים במטרה להיות מעודכן יותר.
אנחנו, בת חן ושיר, בנות השירות הלאומי, שבמשך השנה לקחנו חלק בהדרכה, בעבודה במשרד ובארכיון, החלטנו עכשיו, לקראת סוף השנה, לשדרג את הפייסבוק של המוזיאון.
נעדכן אותכם על פעילויות שלנו, נעלה תמונות ונביא סיפורים מיוחדים מבין כתלי הכלא...

אז לכל שאלה / רעיון/ הצעה/ הערה- אתם מוזמנים לפנות אלנו וכמובן לעשות לנו לייק (:

קישור לדף הפייסבוק- 

https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%9%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/165560523475333?fref=ts9%D7%90

** חדש * חדש * חדש * חדש **

כעת מתגלים הסודות של בית הכלא המרכזי בתקופה שלפני קום המדינה, תקופה שבה שלטו הבריטים בארץ ישראל ושבה נכלאו לוחמי המחתרות היהודיות מאחורי הסורגים.

במחתרות במאסר מזהה ההיסטוריון זאב גולן לראשונה את התאים שבהם ישבו זאב ז'בוטינסקי, אברהם שטרן, דוד רזיאל, פנחס ספיר, אורי צבי גרינברג ואבא קובנר, ומספר על פעילותם בעת ישיבתם בכלא.

כריכת הספר

הספר מובא בפורמט אלבומי ומביא עשרות תמונות נדירות ומסמכים היסטוריים אשר טרם פורסמו...

מחתרות במאסר מציג גם את סיפוריהם של אסירים אגדיים כמנהיג כנופיית הגנבים אבו ג'ילדה, שנתלה בכלא, ואסירות קומוניסיטיות אשר נכלאו בכלא בשנותיו הראשונות" (מתוך תקציר הספר)

לרכישת הספר:

מוזיאון אסירי המחתרות- ירושלים במחיר מוזל של 50 ₪ בלבד, בטלפון 02-6233166.

בהמשך ניתן יהיה לרכוש גם בבית יאיר בתל אביב.

יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל

הפעילויות הייחודיות ליום העצמאות יתקיימו ביום שלישי, ו' באייר, 

6 במאי 2014

• סיורים מודרכים  לקהל הרחב בשילוב הצגה משעה 10:00 עד השעה 16:00. 

• משחק משימות משפחתי - "מסתורין במסדרונות הכלא" בין המשימות: הדבקת כרוז, הטמנת פתק בסליק, ופעילויות מחתרתיות סודיות שאסור לגלות.

משפחה במשחק משימות

 

• סדנאות - "לחרוט ולהיחרט"  - חריטת סמלים וסימנים על אריחי גבס, כפי שהאסירים נהגו לחרוט על המרצפות בתאים. "לארוג את הזמן" - סדנת אריגה שבה מכינים המשתתפים "בורשים" קטנים בדומה למחצלות שעליהן ישנו האסירים.

 

סדנת אריגה

כתובת: משעול הגבורה 1 (מגרש הרוסים, בסמוך לקריית העירייה).

שעות הפתיחה: 09:00 - 17:00, טל': 02-6233166.

עלות ביום העצמאות: חינם!

חול המועד פסח במוזיאון אסירי המחתרות ירושלים

ימים ד'-ה'  17-16 אפריל 2014

·        סיורים מודרכים בשילוב קטעי משחק,  כל שעה בין השעות 10:30-15:30, מותנה במינימום 10 משתתפים.

·        "מסתורין במסדרונות הכלא" - משחק משימות משפחתי במהלכו הילדים ידביקו כרוזים, יטמינו פתק בסליק ויבצעו פעילויות מחתרתיות סודיות שחל איסור לגלותן!

·        סדנאות יצירה -  "לחרוט ולהיחרט"  - חריטת סמלים וסימנים על אריחי גבס, כפי שהאסירים נהגו לחרוט על המרצפות בתאים. "לארוג את הזמן" - סדנת אריגה בה מכינים בני הנוער "בורשים" קטנים בדומה למחצלות שעליהן ישנו האסירים.

·        כמו כן ניתן לרכוש כרטיס משולב לבית הרב קוק ולמוזיאון אסירי המחתרות במחיר מוזל: 30 ₪ לילד ,35 ₪ למבוגר וכרטיס משפחתי ב140 ש"ח בלבד

כמו כן יתקיימו סדנאות יצירה של המועצה לשימור, פרטים בפרסום המצורף

יאיר לוי משתחרר מ"הכלא" ויוצא לגמלאות - מילות פרידה

לפני 13 שנים הגיע למוזיאון יאיר. אף אחת מאיתנו - צוות המוזיאון הנוכחי - לא הייתה כאן, ואף לא יורם תמיר המנהל. יאיר  היה הוותיק ביותר בינינו, גם במניין שנותיו. 

בהגדרה יבשה היה יאיר "איש תחזוקה".  אך  מה לו ולהגדרות יבשות שכאלו. יאיר הוא אומן ואַמָן. בעל נשמה אינסופית ושתי ידי זהב. עיקר עבודתו ויצירתו הייתה בנגרות ושם, בנגריה, הייתה לו ממלכה. קרש ישן הפך תחת ידיו לספסל או מדף, תיבה או שולחן, שלט מעוצב או אות מגולפת. יאיר ממש הקים לתחייה מכונות כתיבה ישנות, כלים שונים. הוסיף קצת שמן פה, קצת חיזוק ברגים שם, הרבה טיפות יזע והוֹפס! הכול מוכן! עבודתו הייתה בגימור ובליטוש. שום עבודה גסה לא יצאה תחת ידו. איש הפרטים הקטנים.

תמיד כשנכנס למשרד ועבודה מוגמרת באמתחתו נזכרנו בשירם של יורם טהרלב ויאיר רוזנבלום:

והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו
לבנות כיסא לאליהו שיבוא,
על כפיו אותו יביא,
לאליהו הנביא.

פתרונות יצירתיים היו לו למכביר, ואם מהדק סיכות עשה רושם שסיים את תפקידו, מובטח הוא כי טעינו בהערכתנו: בידי הקסם של יאיר הוא תוקן והמשיך לשמש אותנו נאמנה. כנ"ל אם נפל מסמר או התפרק השולחן או אלף ואחד דברים אחרים. על דברים רבים במוזיאון המשמשים אותנו הצוות וכמובן את הקהל ניתן לומר: שלי ושלכם – שלו הוא, פרי יצירתו.

תמיד ידענו שאצל יאיר נמצא אוזן ולב קשובים לבעיות קטנות וגדולות. רגיש מעין כמותו לזולת ולמצוקותיו, איש פשרה הבורח ממדון, נעים הליכות וצנוע בעמקי נשמתו, ישר ונטול כל פוזה, מסביר פנים ל-כ-ו-ל-ם. בורח מכבוד וממילות הערכה כמו מאש, אך אנו כמובן לא חסכנו ממנו אותן.

הוא זכה כאן לכינוי "יאיר יומך" על שום ברכת השלום הקבועה שבה ברכה אותו לוחמת לח"י המתנדבת אצלנו יעל בן דב. אצל לוחמי לח"י "יאיר" הוא לא סתם שם...  וכשמו כן הוא, מאיר בחיוכו ובצחוקו את הסביבה כולה.

וברקע תמיד: יהודית. רעייתו הנאמנה עליה הוא סומך, אותה הוא מכבד ושאיתה הוא פוסע כבר שנים.

מאחלים שידיךָ ימשיכו לצבוע בזהב כל דבר שבו ייגעו, ולבך ימשיך להאיר את דרכך שלך ועל כל הסובבים אותך.

חוגגים פורים בין הסורגים

משבאים החגים – באה אורה ושמחה לכל בית בישראל, ויהא דל כאשר יהא. כעין "נשמה יתירה" נוספת לו לאדם בישראל.

לא כן בבית הסוהר. כגנבים וכמבוישים באים החגים אל בין החומות והסורגים וכאילו מתנצלים ואומרים:"יודעים אנו כי לא כאן מקום לחגים ולשמחות". [...]

אולם זכותם הגדולה של עצורות ציון ועצוריה, שכשם שידעו לגרש קדרות המאסר במשך כל ימות השנה, ידעו שבעתיים להפוך את החגים בין גדרות התיל לחוויה אשר לא תשכח לעולם מקרב כל עצורה  ועצור.[1]

צילה עמידרור

צילה עמידרור, לוחמת אצ"ל שהייתה כלואה בבית הכלא לנשים בבית לחם, מיטיבה בדבריה לתאר את התחושה הקשה המעורבת עם תחושת החגיגיות בחגים שנחוגו בבתי הכלא.

האסירים אמנם התכוננו לקראת כל חג, אך נאלצו גם להתמודד עם מכשולים ובעיות שונות.
כלל לא מובן מאליו היה כי יזכו בכלא לקבל את כל הנדרש להם לצורכי החג הממשמש ובא.

תעודת זהות דויד לוין

במכתב שלפניכם עדות מבפנים, מתוך כתלי הכלא המרכזי בירושלים, על אירועי  חג הפורים בשנת תש"ז (1947). את המכתב כתב דוד לוין – חבר במחלקה הדתית של הפלמ"ח שהתיישבה בביריה. דוד לוין נתפס יחד עם 23 חבריו באדר א' תש"ו, פברואר 1946, בעוון החזקת נשק. בתקופת מאסרו ישב גם חצי שנה בכלא בירושלים. לאחר כשנה וחצי זכו אסירי ביריה בחנינה מטעם הנציב העליון.  

להורי ולבני משפחתי היקרים שלום רב![1]

ממה שנעשה כאן אין הרבה מה לחדש. החיים מתנהלים בשקט ובסדר. המנהל הנוכחי הוא נבל, מנסה לגרום צרות וקשה להסתדר איתו. בפורים סרב להרשות לרב להיכנס לקריאת המגילה. הרב[2] היה בא הנה מידי שנה בשנה לקריאת המגילה, והפעם הנבל הזה סרב להרשות לו את הכניסה. על זה לא יכולנו לעבור בשתיקה. לפנות ערב, לפני סגירת הדלתות, התאסף חלק מן האסירים במסדרון, החל בתפילה וסרב להיכנס חזרה לחדרים (אפילו לאסירים עצמם לא הרשה להתאסף לתפילה). שאר האסירים החלו להקים רעש שנשמע יפה למרחקים גדולים מחוץ לבית הסוהר. הנבל חשש מפני התפרצות של האסירים והכין פצצות מדמיעות לכל מקרה (דרך אגב, הוא היה מעוניין להשתמש בכוח!). הוא שלח להודיע שהוא יכול לבוא לקריאת המגילה. הרב שמח מאוד ומיד בא. בבואו הנה הודיע לו הקצין שאינו יכול להרשות לו להיכנס לתפילה, והוא מבקש מאוד ממנו שהוא ישכנע את האסירים לחזור לחדרים. הרב סיפר לנו שזו הייתה ממש מכה בשבילו. הוא ענה למנהל שהוא איננו שוטר ובשביל הדבר הזה לא היה צריך לקרוא לו מביתו ופנה ללכת. המנהל הודיע לו שבמקרה שהוא לא ישכנע אותנו, יהא הוא צריך להשתמש בכוח, והוא מסיר מעליו כל אחריות. הרב נמלך בדעתו ואמר: "מוטב שנבטל את קריאת המגילה מאשר יהיו לנו פצועים וממילא לא נוכל לקרוא אותה". מכאיב היה לראות את צערו של הזקן שלא היה יכול להשתתף איתנו בקריאת המגילה. ניאותנו לבקשתו ונכנסנו לחדרים.

לפורים קיבלנו משלוח גדול של ממתקים, חוץ מהחבילות האישיות. מי שהיה נכנס לחדר היה חושב שכאן ישנה חנות ממתקים. לפעמים קשה ממש להסתכל בממתקים. מכיוון שיש ממתקים ויש פורים - עושים שמח. בפורים ערכנו נשף פורים פנימי מוצלח. היה הרבה חומר היתולי, שירה וריקודים עד חצות.

איך עבר חג הפורים עליכם? אני מתאר לי ששמחת החג אצלכם נפגמה בגלל המצב השורר בחוץ. אך אל ייאוש! אנחנו כאן בתחילת המצב הצבאי הצטיידנו היטב בפרודוקטים כך שתוכלו להסיר דאגה מלבכם.

איך משפיעים המאורעות האחרונים בארץ עליכם, גם במובן נפשי וגם במובן כלכלי?

מה נשמע בקריה, בבית, במשפחה וכו'?

מסרו ד"ש לכל הקרובים והמכרים.

שלכם דוד.

את פורים הבא כבר חגגו דוד לוין ושאר "אסירי ביריה" כאנשים חופשיים אך בצל מלחמת  העצמאות. 
רק כעבור שנה נוספת זכו לחגוג את פורים במדינת ישראל הצעירה.

פורים שמח!

---

[1] צילה עמידרור, במעצר בבית לחם, תל אביב 1977, עמ' 151-152.
[1] מתוך: לוין דוד, מביריה לירושלים, מאחורי הסורגים בעכו ובירושלים, יומן ומכתבים, מוזיאון אסירי המחתרות – ירושלים (פנימי), ירושלים 2004.
[2] הכוונה לרב אריה לוין.

תל-חי סמל דור[1]

מחר יחול י"א באדר, יום תל חי. 

אירועי תל חי התרחשו ב- 1920, בראשית ימי המנדט הבריטי בארץ ישראל, לפני הקמת שלוש המחתרות "ההגנה", האצ"ל ולח"י והרחק הרחק מהכלא  המרכזי בירושלים. ובכל זאת מצאנו על רצפת המוזיאון קשר לאותו אירוע.

בחריטה שנמצאה על רצפת חדר 52 מופיע הכיתוב: חיים בן פורת תל חי.

מדוע בחר אותו האסיר חיים בן פורת  לחרוט לצד שמו דווקא מילים אלו? מהו הרקע  האידיאולוגי לשימוש בסיסמה "תל חי"? האם הדבר מלמד משהו על השתייכותו המחתרתית?
אמנם על חיים בן פורת לא מצאנו פרטים לצערנו, אך פרשת תל חי ידועה ומפורסמת. למרות כישלון הקרב ונטישת הנקודה הפכו תל חי ולוחמיה בראשות טרומפלדור לסמל של עמידת גבורה והותירו רושם רב בארץ ומחוצה לה. הכישלון הפך למיתוס. התנועה הציונית והיישוב העברי המתחדש בארץ ישראל היו זקוקים לגיבורים חדשים שיתחברו ישירות לגבורתם של המכבים, של מצדה ושל בר כוכבא, ושיידחקו את הדימוי היהודי הגלותי הפסיבי שנוצר באלפיים שנות הגלות. טרומפלדור סיפק זאת, וייצג את דרכה של הציונות. הוא היה היהודי החדש, החסון והאמיץ, שמשיב מלחמה ואינו מרכין ראש.

דמותו של טרומפלדור ופרשת תל חי אומצו כסמל ומופת בזרמים מנוגדים בתנועה הציונית. על שמו של טרומפלדור נקרא גדוד העבודה, שהוקם על ידי מנהיגי תנועת "החלוץ" ואנשי "השומר" כארגון חלוצים סוציאליסטי[2]. מנגד נקראה גם תנועת הנוער שהקים זאב ז'בוטינסקי בית"ר- ברית הנוער העברי ע"ש יוסף תרומפלדור.
אחד מחניכי התנועה היה עולה הגרדום הראשון בתקופת המנדט, שלמה בן יוסף, שישב ונתלה בכלא עכו.
בימי ישיבתו בכלא כתב בן יוסף סיסמאות ומסרים ובהם אפשר למצוא הד למיתוס תל חי. ומיטיב לתאר זאת בספרו אמיר גולדשטיין:
במה שנראה כפרפראזה על מילותיו האחרונות של טרומפלדור כתב בן יוסף: "אני הולך למות ואני בכל זאת לא מצטער. מדוע? מפני שאני הולך למות בעד ארצנו." גבורתו של שלמה בן יוסף נתפסה כהוכחה לכך שהדור הבית"רי הצעיר למד את תורתו של טרומפלדור וראה עצמו ראוי לה[3]. החוט המקשר בין שני אישים אלו, אשר מעשיהם מעידים על אמונתם, הוא רעיון הנכונות למות למען המולדת.

הד דומה ניתן למצוא גם בהקדשה שכתב עולה הגרדום מאיר פיינשטיין בספר התנ"ך שהעניק לסוהר תומס הנרי גודווין: "טוב למות עם נשק בידיים מאשר לחיות עם ידיים למעלה".

תפיסת עולם זו ורגש ההשתייכות באו לידי ביטוי בברכת "תל חי" שבה בירכו אחד את השני לשלום חברי בית"ר, ובה חתמו מכתבים רשמיים ואישיים.

באתר של תנועת בית"ר העולמית מובא הסבר לשימוש בברכה זו:[4]

ברכת "תל-חי" בין שני בית"רים מזכירה להם כי הם אחים לרעיון אחד, חברים בתנועה אחת שהתלכדה לאור הגבורה בתל-חי. הברכה מלכדת את הבית"רים ומסמלת את רוח בית"ר.

ברכת תל-חי מברכים:

1. עם כניסת בית"רי למעו"ז או מוסד של בית"ר, וכן בצאתו משם יברך "תל-חי!", והנוכחים יענו לברכתו.
2. בקבלת מפקד או מסדר, וכן במסירתו, מברך המפקד. הברכה- במצב של "דום", והניצבים במפקד משיבים פה אחד: "תל-חי!".
3. בפתיחת מכתבים וחוזרים של מוסדות בית"ר וכן בסיומם תבוא ברכת "תל-חי".

המכתב שלפניכם מדגים יפה את הסעיף השלישי. הוא נשלח ממפקד פלוגת "הכותל" של בית"ר, משה שטיין, לנציבות הצ"ח[5] במאי 1938, וחתום בברכת "תל חי".

אסירים שישבו בבית הכלא המרכזי בירושלים, חברי בית"ר ואצ"ל, ראו עצמם  כיורשי וממשיכי אותו רעיון המיוצג בברכת "תל חי", ייתכן שאף ביתר שאת דווקא בשל מאסרם וישיבתם. הם ביטאו זאת בחריטות שחרטו ברצפת בית הכלא כדוגמת החריטה המובאת כאן.

מכל האמור לעיל סביר להניח שחיים בן פורת השתייך אף הוא לבית"ר או לאצ"ל ובחר לחרוט את הברכה שהשתגרה בתנועתו, כביטוי לחוסן, להמשכיות ולנכונות להקרבה למען המולדת.

[1] שיר תל-חי, מילים: זאב ז'בוטינסקי, תרפ"ט.

[2] הארגון שאף ליצור קומונה כללית של כל פועלי ארץ ישראל ומטרותיו היו עבודה והגנה, התיישבות שיתופית ובניין הארץ (מתוך אנציקלופדיה ynet בערך "גדוד העבודה").

[3] אמיר גולדשטיין, גבורה והדרה, ירושלים תשע"ב, עמ' 62.

[4] מתוך האתר של תנועת בית"ר העולמית בכתובת:  http://www.betar.org.il/telchai/betar/index.htm

[5] הצ"ח=ההסתדרות הציונית החדשה.