בואו לחגוג חירות במוזיאון אסירי המחתרות!

"חג הפסח בצל הגרדום:

חג הפסח התקרב, ואני ביקשתי מאת מנהל בית הסוהר לאפשר לי להשתתף ב"סדר-הפסח" יחד עם כל האסירים היהודיים. המנהל הבטיח לי לשקול את הדבר, ולאחר כמה ימים הודיע לי שהוא אינו יכול לאפשר לי את הדבר כי זה בניגוד גמור לתקנות של בית הסוהר. לעומת זאת הוא יאפשר לי לקבל כוס יין, שאחד האסירים היהודיים יביא לי לצינוק, וגם מצות וממתקים שהאסירים היהודיים מקבלים מהמוסדות לרגל החג. בליל הסדר בא אלי לצינוק יעקב קוטיק.[...] יעקב התרגש עד לדמעות כאשר הגיש לי את הספל עם היין ושתיתי איתו "לחיים". באותו ליל פסח לא יכולתי להירדם. נזכרתי בסדר הפסח האחרון בבית אבא בעיירה שלנו רוז'ישץ, לפני שלוש שנים בדיוק.[...] הקשר עם משפחתי נותק זמן קצר לאחר עלייתי לארץ ישראל.

הזיכרונות האלה[...]נראו לי עתה, בתוך התא האפל והקודר שבו אני כלוא, כאילו אירעו לפני נצח. המציאות המרה טפחה על פני, והזיכרונות הנפלאים והמרגשים על סדר פסח בבית אבי נמוגו כלא היו. בלב כבד ובצער רב פרסתי את ה"בורש" ושקעתי בתרדמה עמוקה."[1]

                                                                              

יהושע ישראלי (בקר) לוחם לח"י האצ"ל שנידון למוות וגזר דינו הומתק לבסוף למאסר עולם. יהושע עלה לארץ מפולין ב- 1939 בהיותו בן 18. מאחור השאיר את הוריו, אחיו ואחותו ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה נותק עמם הקשר. הצטרף ללח"י, נתפס בינואר 1942בפעולת שוד כספים מפקיד "המשביר" בתל אביב, ונידון לגזר דין מוות בתלייה. במאי אותה שנה הומתק עונשו למאסר עולם לאחר שסבתו ביקשה עבורו חנינה. הקטע הנ"ל מתאר את חג הפסח שאותו ציין כנידון למוות בבית הסוהר המרכזי בירושלים.

יהושע ישראלי

מוזיאון אסירי המחתרות – ירושלים, מתאר באמצעות סיפורם הייחודי של אסירי המחתרות את מאבק היישוב להקמת המדינה.

בחול המועד פסח יתקיימו פעילויות ייחודיות לחג בתאריכים טז'- י'ז בניסן, 27 ו- 28 במרץ 2013.  

בימים אלה המוזיאון יהיה פתוח עד 18:00 ותוכלו ליהנות מהפעילויות הבאות:

• הדרכות לקהל הרחב בשילוב קטעי משחק, משעה 11:00 עד השעה 16:00 כל שעה עגולה.

• • בשעה 13:00 תתקיים הדרכה באנגלית (מותנה במספר משתתפים )
  At 13:00 there will be a tour in English (Conditional on the number of participants)

• משחק משימות משפחתי - "מסתורין במסדרונות הכלא". בין המשימות: הדבקת כרוז, הטמנת פתק בסליק, ופעילויות מחתרתיות סודיות שאסור לגלות!

• סדנאות -  "לחרוט ולהיחרט"  - חריטת סמלים וסימנים על אריחי גבס, כפי שהאסירים נהגו לחרוט על המרצפות בתאים. "לארוג את הזמן" - סדנת אריגה בה מכינים המשתתפים "בורשים" קטנים בדומה למחצלות שעליהן ישנו האסירים. "דפוסי הכלא"- הדפסת תעודות אסירי בהחתמה.

כתובת: משעול הגבורה 1. (מגרש הרוסים, בסמוך לקריית העירייה).

להזמנות ביקורים:

מייל: hamachtarot_jerusalem @mod.gov.il

טל': 02-6233166.

עלות:

• כניסה: 15 ₪ למבוגר; 10 ₪  לילד , לסטודנט ולאזרח ותיק .
• משחק משימות משפחתי: 10 ₪
• סדנה: 5 ₪

מחכים לראותכם! חג שמח!

---

[1] יהושע ישראלי, בבגדים אדומים, קרני שומרון תש"ס, עמ' 36-37. בקטע בוצעה עריכה קלה.

יום השואה תשע"ג במוזיאון – "משואה למאבק"

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, החל השנה ביום שני כ"ח באייר, 8 באפריל, יצוין גם במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים. הסיורים במוזיאון יועברו ביום זה בדגש "משואה למאבק".  

בסיור נתחקה אחר סיפוריהם האישיים של העולים מאירופה וניצולי שואה אשר על אף תלאותיהם הרבות בחרו להתנדב למחתרות ולהלחם למען הקמת המדינה, וכתוצאה מכך נאסרו ואף נפלו. נספר על פרידה ורקשטל (ברלין) ניצולת מחנה הריכוז דכאו שעלתה לארץ ישראל ומיד עם עלייתה הצטרפה ללח"י. פרידה השתתפה במספר פעולות, אשר האחרונה שבהן הייתה התקפה על בתי המלאכה במפרץ חיפה ביוני 1946. התכנית בוצעה, אולם בדרך חזרה נתקלו הלוחמים במחסום בריטי. אש תופת נפתחה מכל הכיוונים. פרידה נפצעה, נתפסה והועמדה לדין. בית המשפט גזר עליה מאסר עולם שאותו נשלחה לרצות בבית הסוהר לנשים בבית לחם. בתום  שנתיים, היא הועברה למחנה המעצר בעתלית ושוחררה במאי 1948 עם קום המדינה.

פרידה ברלין ושלוש חברותיה לפעולה מובלות מבית המשפט הבריטי אל מאסר העולם בכלא לנשים בבית לחם 

(מימין לשמאל: יהודית רבדל, אסתר בקמן, מלכה הפנר ופרידה ברלין)

נספר גם על לוחם האצ"ל  מיכאל אשבל, שהגיע לארץ בדרך לא דרך, נתפס בעת פעולה להשגת נשק ונידון על כך למוות. לבסוף הומתק עונשו, אך הוא נפל בעת הבריחה מכלא עכו. נשמע את סיפורו של עולה הגרדום יעקב וייס אשר סיכן נפשו למען הצלת יהודים בהונגריה, נאסר כעולה בלתי לגאלי בעתלית, ברח מהמחנה, ושוב נתפס בפריצה לכלא עכו ונידון על-כך למוות.

כן נתוודע למפגשם המורכב של העולים עם ה"צברים", ולחבלי הקליטה בתקופה סוערת של טרום-מדינה. קצת ממפגש טעון זה בין העולה החדש ל"צבר" תוכלו כבר לחוש מהקטע הבא – חלק מהצהרתו של עולה הגרדום מאיר פיינשטיין שאותה הקריא בבית המשפט:

"...נשארנו בחיים לא בכדי לחיות ולצפות בתנאים של עבדות ודיכוי, לטרבלינקה חדשה. נשארנו בחיים, בכדי להבטיח חיים, חופש וכבוד, לנו לעמנו, לבנינו ולבני בנינו, לדורי דורות. נשארנו בחיים, בכדי שלא יישנה עוד מה שאירע שם, ומה שקרה ועלול לקרות תחת שלטונכם, שלטון הבגידה, שלטון הדמים. על כן אותנו אין להפחיד. למוד למדנו-ובכמה קורבנות חינם למדנו – כי יש חיים הגרועים ממוות ויש מוות הגדול מן החיים..."  

התבטאות זו משקפת את התפיסה שרווחה בארץ בשנות הארבעים והחמישים לגבי ניצולי השואה. תפיסה לפיה שישה מיליון הלכו "כצאן לטבח". תפיסה המבדלת את טיפוס היהודי החדש הלוחם והמתיישב בארץ ישראל, מן הטיפוס של היהודי הגלותי חסר האונים. המהפך בתפיסה זו החל אט אט לאחר משפט אייכמן שבו נחשפו עדויות ניצולי השואה קבל עם ועדה.

כל שקראתם הוא רק חלק קטן מהסיור במוזיאון, ואם הסתקרנתם אז אתם מוזמנים לתאם אצלנו ביקור בטלפון 02-6233166 או בדוא"ל: hamachtarot_jerusalrm@mod.gov.il .

 ביום זה יהיה המוזיאון פתוח בשעות הרגילות מ- 9:00 עד 17:00.

תלמידים "יורדים למחתרת" ונפגשים עם דמויות מהעבר

לפני כשבועיים זכינו להיות חלק ממסורת עירונית ברוכה של עיריית ירושלים – שבוע החינוך. במשך שלושת ימי הפרויקט ביקרו במוזיאון כ- 400 ילדים ממגוון בתי ספר ברחבי ירושלים והכול במימונה של עיריית ירושלים.

במוזיאון הייתה אווירת חג, בהדרכות שולבו דמויות מהווי הכלא ובהן מנהל הכלא ואסירים שניסו לברוח! בדרך זו הייתה לתלמידים הזדמנות "לגעת בעבר" וכולם נהנו מאד (תראו בעצמכם).

אסירים מספרים על הבריחה מבית הכלא

אירוע מיוחד נוסף שפקד את המוזיאון הוא ה"לילה במוזיאון".

במסגרת פעילות זו חזרו מבקרינו – מדריכי של"ח צעירים – למשך לילה אחד אחורה בזמן והפכו ל"אסירים". הם "נתפסו" על ידי "הבריטים" - מדריכים המשרתים בשנת שרות בשל"ח, ולאחר חקירה קצרה, פוזרו לשינה בתאי הכלא, השכימו להתעמלות בוקר ובישלו לעצמם ארוחה. הביקור הסתיים בהכרזת המדינה וריקודי הורה סוערים. בשלב זה חזרו ה"אסירים" להיות מבקרים רגילים וקיבלו הדרכה במוזיאון.

לפרטים נוספים על הלילה, אתם מוזמנים להיכנס לקישור כאן ולהקשיב לכתבה שנעשתה בגלי צה"ל וכמובן ליהנות מהתמונות.

מדריכי השל"ח מכבסים את בגדיהם אחרי הלילה

תעודת אסיר אותה קיבל כל מדריך

"ונהפוכו"

ימי פורים הם ימים של "ונהפוכו", ובכל מקום ניתן לראות ילדים מחופשים לדמויות שונות.

במחתרת השתמשו בתחפושת כל השנה, לא רק בפורים, כדי לבצע פעולות שונות נגד הבריטים.

והפעם לפניכם סיפור בריחה בתחפושת...

אליעזר סודיט- "קבצן"

אליעזר סודיט, חבר אצ"ל הידוע בכינויו "קבצן", נתפס במהלך ניסיון הפריצה לבנק עות'מאן ביפו ונידון ל- 15 שנות מאסר אותן ריצה בבית הסוהר המרכזי בירושלים.

תצפיות שערך הראו שיש אפשרות לבריחת אדם אחד מן הכלא ביום שישי כשהוא לבוש במדי סוהר. יום שישי היה היום היחידי בשבוע שבו לא היו הסוהרים יוצאים בשורה מן הכלא לאחר שנערך מִפקד אלא ממהרים איש לביתו באופן עצמאי, לחופשת השבת.

ראשית היה על "קבצן" להשיג מדי סוהר. בעת שנתפס לבש בגדי חאקי ולאחר מתן פסק-הדין הוא נדרש כמו כל האסירים, להחליף את בגדיו לבגדי אסיר.

אולם אליעזר הצליח, בעזרת חבריו, לבלבל את המחסנאי הערבי, להשאיר אצלו את בגדי החאקי ולהחביאם בתוך המזרן... באחד הימים נודע לו כי נמצא במחסן הציוד כובע סוהרים ("קולפאק") ישן. 

קולפאק

חברו של "קבצן", יעקב הנדלמן, גנב את הקולפאק וגם הוא הוחבא בתוך המזרון. את בעיית המספר האישי שענד כל סוהר על דש הבגד פתר בצורה מקורית. הוא חתך את המספרים מחלקה העליון והדק של קופסת סיגריות "פְּלַיֶירס" מפח והצמיד אותם למדי החאקי.

בעזרתו של הסוהר יעקב מזרחי הועבר לו סמל סוהר.

כעת היה עליו להכין לעצמו תעודת סוהר, חברו של "קבצן", הנדלמן, סיפר לו כי הוא מיודד עם קצין ונוהג להשתעשע בחותמת גומי שבמשרדו. "קבצן" ביקש מהנדלמן להשיג לו את חותמת הכלא.

מכיוון שלא היה לו נייר משובח להטבעת החותמת להכנת תעודת סוהר, חתך "קבצן" את הדפים הראשונים והאחרונים של ספרים מספריית הכלא.

חבר נוסף, אליהו זנד, זייף עבורו את אישור הסוהר הזמני. באישור נכתב כי הסוהר החדש הנו יגאל רייכר בעל מספר  1818, והוא הועבר מתפקיד שוטר רגיל לתפקיד בבית הסוהר המרכזי בירושלים, וכי תיקו וכל תעודותיו נשלחו למטה הארצי לטיפול. חתימת המנהל זויפה בהצלחה.

נותרה בעיה אחת: כיצד יסתיר את פניו כך שלא יזהו אותו בצאתו. גם כאן הוא נעזר בתחפושת ....

"קבצן" נתקף באותה עת בכאבי שיניים כביכול ועטף את פניו בתחבושת גדולה וצמר-גפן כדי לגרום לכך שהסוהרים ישכחו את פרצופו.

קושי נוסף היה בעובדה ש"קבצן" היה תל-אביבי ולא הכיר את מבנה מגרש הרוסים.  לעזרתו בא אבשלום חביב, אשר שרטט בפני "קבצן" את מגרש הרוסים והסביר לו לאן עליו לפנות לאחר שיצליח לצאת מבית-הסוהר.

מגרש הרוסים

 ב- 21 ביוני 1947, יום שישי, קצת לפני שנסתיימה העבודה במטבח היהודי שבו עבד "קבצן", הוא הסיר את תחבושתו, פייח גפרור והשחיר את שפמו ואת גבותיו. הוא לבש את בגדי הסוהר שלו ועליהם לבש את בגדי האסיר.

הוא צעד לעבר המטבח, חבש את הקולפאק, הסיר את בגדי האסיר ויצא מבניין בית-הסוהר כסוהר לכל דבר.

את השומרים בשער הראשון ברך "קבצן" בערבית. את המחסום השני הרים לבד והמשיך ללכת. בשער השלישי ברך את הסוהר באנגלית. בהיותו במגרש הרוסים, צעד לעבר בניין הבולשת המרכזית, שם היה עליו לעבור את המחסום הראשי של מגרש הרוסים. כאשר הגיע למחסום, נכנס אחד הבלשים ושוחח עם השומר. אליעזר ניצל את שיחתם, ומבלי ששמו לב אליו, חמק דרך המחסום לעבר מקום המחבוא שהוכן לו מראש ולעבר החופש.

כדי לאפשר לאליעזר שהות מספקת להסתלק מאזור בית-הסוהר, הכניסו חבריו לתא בובה גדולה למיטתו וכיסו אותה בשמיכה. בספירה שנערכה באותו ערב, לא הרגיש השוטר הערבי בהעדרו של אליעזר. רק למחרת היום נמצאה הבובה ולהנהלת בית-הסוהר נודע על בריחתו.

ט"ו בשבט והבחירות לקונגרס הציוני

הבחירות לכנסת ה-19 של מדינת ישראל זה עתה הסתיימו, והשנה התרחשו הבחירות בסמיכות מעניינת לט"ו בשבט שאותו חגגנו בשבת האחרונה, ומה הקשר ביניהם?

ט"ו בשבט, בנוסף להיותו ראש השנה לאילן וחג הנטיעות, הוכרז גם כיום ההולדת של כנסת ישראל. הכנסת הראשונה התכנסה בט"ו בשבט תש"ט - 14 בפברואר 1949, ומאז נקבע ט"ו בשבט כיום הולדתה של הכנסת!

ובחזרה בזמן: הרבה לפני קום המדינה התקיימו בחירות לקונגרס בית הנבחרים של ההסתדרות הציונית. מעין "בית מחוקקים" בו משתתפים נציגים נבחרים מהקהילות היהודיות הציוניות במדינות העולם.

צירי הקונגרס נבחרו מקהילות יהודיות בכל העולם ומהיישוב היהודי בארץ ישראל. ההצבעה הייתה נערכת על פי מפתח של מפלגות וארגונים שונים.

הרשאים לבחור ולהיבחר היו חברי ההסתדרות הציונית. החברות בהסתדרות הציונית הייתה פתוחה בפני כל יהודי בן 18 ומעלה שהסכים עם מטרותיה ורכש את "השקל הציוני" – מס החברות השנתי.  מי שרכש את השקל, קנה את הזכות לבחור וגם להיבחר לקונגרס הציוני. לפי מספר השקלים שנמכרו בכל מדינה נקבע מספר הצירים שהייתה זכאית לשגר לקונגרס. המתפקדים ברחבי העולם בחרו מדי שנתיים בכמה מאות צירים לקונגרס. שיטת הבחירות לקונגרס הייתה אזורית-יחסית, כשכל מדינה הייתה אזור בחירה. לפי החוקה הציונית נקבע, כי הבחירות תהיינה ישירות וחשאיות.

ביומנו של מיכאל אשבל, אחד מאסירי האצ"ל בכלא המרכזי בירושלים, מצאנו תיאור של יום בחירות לקונגרס הציוני הכ"ב שנערכו בתוך כותלי בית הכלא.

הקונגרס הכ"ב שהתכנס בבזל בשנת 1946 היה ראשון הקונגרסים לאחר מלחמת העולם השנייה, ועמד בסימן השואה.  העצב היה גדול, משתתפים רבים בקונגרס המתארים את העדרם של החברים מפולין ומזרח אירופה שאותם פגשו בקונגרס הקודם , שנקטע עם פרוץ המלחמה ורובם הגדול נרצחו בשואה.

אל קונגרס זה חזרה התנועה הרוויזיוניסטית לאחר שפרשה מההסתדרות הציונית באפריל 1935 והקימה את ההסתדרות הציונית החדשה ב- 25  באפריל 1935.

מיכאל אשבל

התיאור כפי שמופיע ביומנו:

28.10.46

היום נערכות בחירות לקונגרס הכ"ב. מתנצחות 15 רשימות, מפריחים סיסמאות, מגדפים ומשחירים פני מתנגדים, כרגיל בבחירות. והכל כדי להיות מיוצגים בקונגרס הציוני, להחליט החלטות ולחזור באפס מעשה הביתה. האם אפשר לקוות שהקונגרס הציוני יחליט על הקמת ממשלה עברית  במחתרת? בוודאי שלא. לא למעשים נוצרו יהודים אלה. רק דברי פטפוט ישמעו מעל במת כינוס זה ותו  לא.

גם בבית הסוהר עומדות להתקיים בחירות. אנו מחכים לבוא הקלפי אלינו...

הבחירות לא התקיימו מסיבה בלתי ידועה לנו. הקלפי לא הגיעה אלינו.

29.10.46

בשעה 15:00 הופיע הרב י.גולדמן עם הקלפי...הבחירות היו "דמוקרטיות": כל אחד ניגש לשולחן, לקח איזה פתק שרצה ומסרו לרב, אלא שבמרחק כמה מטרים מהשולחן עמדנו כולנו ויכולנו לראות בעד מי כל אחד מצביע.

גם אצלנו התנהלה מערכת "הסברה" לפני הבחירות. כך "עמלו" אנשי ה"שמאל" בניסיון להשפיע על הגנבים שיצביעו לפי הוראותיהם. אנחנו לא עסקנו בתעמולה מתוך זה שאין לנו קשר עם כל תנועה פוליטית וכל אחד מאיתנו חופשי לבחור כרצונו."

[אשבל מיכאל, עלי בריקדות – יומן הכלא של מיכאל אשבל, יוסף נדבה (עורך), תל-אביב 1976, עמ' 110-111]

הקונגרס ממשיך להתקיים מאז היווסדו בבזל בשנת 1897 ועד היום.

הטושה (קטטה) הגדולה

בינואר 1947 פרצה בבית הסוהר קטטה בין האסירים היהודים לאסירים הערבים. הקטטה כונתה הטושה הגדולה ונמשכה יומיים.

לסיפור הטושה ישנן גרסאות שונות, שכן יש עדויות של צדדים שונים- עדות מצד האסירים היהודים, מצד האסירים הערבים ומצדם של הסוהרים והשוטרים הבריטים. אנו מביאים בבלוג זה את הגרסה הנתמכת על פי רוב העדויות.

הקטטה לא פרצה יש מאין. בחודשים שקדמו לאירוע הורגשה מתיחות בין האסירים הערבים, שהיוו רוב מספרי בכלא, לאסירים היהודים שהיו במיעוט. חיי האסירים היהודים והערבים היו מעורבים: הם שכנו חדר לצד חדר ללא הפרדת אגפים ונפגשו תדיר בחצר הטיולים ובעבודה. המתיחות גברה על רקע מאבק בתוך הכלא על עמדות מפתח המקנות לבעליהן זכויות יתר, כמו למשל אפשרות להסתובב בכלא בצורה יותר חופשית, וכן על רקע המתיחות הכללית מחוץ לכותלי הכלא שהלכה וגברה בתקופה זו.

כחלק מהמאבק הציגו האסירים היהודים בפני מנהל הכלא מספר דרישות ובראשן עבודה נפרדת ומינוי מנהלי עבודה יהודים שיקבלו דרגות וזכויות בדומה לערבים. המנהל הסכים לקבל חלק מהדרישות, כפי שכותב דניאל כ"ץ[1] להוריו בראשית ינואר 1947:

"... מאז הצלחת המלחמה שלנו, יש לנו מסגריה יהודית, נגריה יהודית, חייטיה יהודית, דפוס יהודי, סנדלריה יהודית, מטפלי חולים יהודים, אחראים למקלחת יהודים, מכבסה יהודית, מטבח יהודי ומאפיה יהודית... לכל מקום אחראי יהודי משלו (...) הכל הוכן על ידנו בעצמנו (...) והכל אושר על ידי ההנהלה (...) ושכנינו בני דודינו היקרים, שנפגעו באופן קשה מהשינויים האלו, גורמים קשיים להפחידנו...".

הערבים לא נותרו אדישים למצב החדש, הכריזו חרם על היהודים ופנו אף הם למנהל הכלא בדרישות שונות, בין היתר ביקשו ממנו ב-16 לדצמבר 1946 שהיהודים ינקו בעצמם את הפרוזדור הגובל בתאיהם ולא כפי שהיה עד לאותו זמן, ששפוטים ערבים ניקו את הפרוזדור כולו.[2]

עם הזמן, הגיעו שמועות אל האסירים היהודים, כי הערבים מתכננים "דבר מה". הם פנו לחבריהם בחוץ בבקשה שיעבירו להם אמצעי לחימה. בתגובה נשלחו להם אמפולות עם אמוניה שיוצרות רעש רב בזמן ההתפוצצות. בנוסף ערכו האסירים הכנות בחדרים עצמם, כמו פירוק רהיטים על מנת שישמשו ככלי נשק בעת הצורך.

לבסוף התממשו החששות וב-27 לחודש ינואר, פרצה המהומה בכלא. הכול החל כאשר אחד האסירים היהודים ביקש מהשומר האחראי לפתוח לו את דלת הפרוזדור כדי שיוכל לגשת לרופא. השומר סירב והחל ויכוח בין השניים. בו בזמן הופיע אסיר ערבי והחל לקלל את היהודי ומכאן לתגרת ידיים הדרך הייתה קצרה. השמועה פשטה במהירות הבזק. היהודים שהיו בחצר החלו לפרוץ פנימה, כדי להגן על הנתקף אולם הם נתקלו בגל של אסירים ערבים נע במסדרון אל עבר החדרים היהודים, כאשר הם מנופפים במקלות וצועקים.

הקטטה התנהלה בשלושה מקומות בו זמנית: בבית החולים, בחצר ובמסדרון.
הקטטה במסדרון נמשכה עד ליום המחרת עת פיזרו הבריטים את הנִצִים בעזרת רימוני עשן. מרבית הנפגעים נפגעו מהרימונים הללו ובסך הכול נפצעו במהלך הקטטה שוטרים בריטים, אסירים יהודים ואסירים ערבים ומנהל הכלא רסל נפצע קשה. ההרוג היחיד במהלך הקטטה היה החובש המסור של הכלא אברהם בחנה שווילי. אברהם עלה לארץ מגרוזיה ועם עלותו ארצה נתקבל לעבודה כחובש בבית-הכלא המרכזי בירושלים שבו עבד עד ליום הירצחו. אברהם היה בעל אופי שקט ונוח, וטיפל באסירים הזקוקים לעזרתו בכל מאודו [3].

ביום הירצחו הגיע אברהם לכלא כהרגלו מדי יום מזה שנים רבות. אסירים יהודים הזהירו אותו לבל ילך למרפאה שם "שלטו" כבר הערבים, אבל אברהם סמך על יחסיו הטובים עם כל האסירים ועל הבטחת מנהל הכלא, כי יערוב לשלומו. כשהגיע לאזור ה"מוסטשפה" התנפלו עליו כמה אסירים ערבים, ולמרות מאמציהם של אסירים ערבים אחרים לגונן עליו, הצליחו להכותו עד מוות.

המרפאה המשוחזרת שבה נרצח החובש אברהם בחנה שוולי

בקטע עיתון שנמצא בארכיון המוזיאון מתאריך ה- 28 בינואר, יום למחרת פרוץ הקטטה, מתואר סיפור הירצחו כך: 

"ד"ר טליל, רופא בית הסוהר, שבא לחדר האוכל לטפל בפצועי אתמול לווה כמנהגו על ידי החובש אברהם אוחנה (בחנה) שווילי. הוא נתן לחובש הוראות כיצד לטפל בפצוע זה או אחר. כשיצא ד"ר טליל בשעה 11:00 בבוקר את פתח בית החולים, פרצו אסירים ערבים שחבטו על ראש החובש בכלי החבלה שבידיהם. החובש נשאר מוטל גוסס במקום בו הוכה, עד בוא מכוניות משוריינות של המשטרה שהעבירוהו לבית החולים הממשלתי."

אברהם, בן 40 בהרצחו,  הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שעל הר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו אישה בהיריון, ובן [4].

ת"ז של אברהם בחנה שוולי

בעקבות הטושה קיימו הבריטים ועדת חקירה פנימית והחליטו כעונש להעביר 12 מחברי המחתרות, ארבעה מכל ארגון, לכלא עכו[5]. בין האסירים שהועברו היה ג'וני (גדעון פלאי), לוחם הפלמ"ח שהנהיג את האסירים היהודים במאבק. כמו כן הוחלט להפריד את הכלא לשני אגפים, האגף הצפוני הפך לאגף יהודי והאגף הדרומי לאגף ערבי, והמצב נשאר כך עד סגירת בית הכלא בסיום תקופת המנדט.

---

[1] ארכיון מוזיאון אסירי המחתרות ירושלים, דניאל כ"ץ, מכתבים מהכלא המרכזי ירושלים.

[2] ארכיון מוזיאון אסירי המחתרות ירושלים.

[3] מתוך: יזכור – פרשיות חייהם ומותם של הקורבנות בדרך להקמת מדינת ישראל, 1860- 29/11/47, 1993

[4] מתוך: פרשיות חייהם ומותם של הנופלים בדרך להקמת מדינת ישראל - ולמענה : משנת תר"ך ועד ט"ז בכסלו תש"ח 1860-29.11.1947 / ישראל. משרד הבטחון. היחידה להנצחת החיל ; תשנ"ב 1992

[5] ארכיון מוזיאון אסירי המחתרות ירושלים- מתוך עדות של שרגא דירקטור- אסיר בזמן הטושה- אוקטובר 2011.

אוצרות מן העבר- אחרון

ועכשיו לפתרון החידה-
התמונה שפורסמה בבלוג הקודם היא ככל הנראה של הפצצות מצריות על תל אביב. האזור המשוער הוא אזור התחנה המרכזית.

ותודה לעופר בורד, שולה וידריך ועמי זהבי, בעזרה בפתרון.