יום שני, 10 בפברואר 2014

חריטה בצל הגרדום

יעקב קוטיק היה חבר באצ"ל ונתפס בליל 20 באוגוסט 1938 לאחר שניסה להעביר מזוודת נשק ממשרד הסתדרות העובדים הלאומית בתל אביב. שוטרים לבושים בבגדים אזרחיים שהיו במקום, עצרו אותו ומצאו במזוודתו שלושה אקדחים, 405 כדורים מסוגים שונים ועוד חומרי נפץ. לאחר כחודש ימים הובא יעקב לבית הדין הצבאי ובמשפטו הכחיש את כל ההאשמות המיוחסות לו, אך לבסוף נידון למוות בתלייה. בשלב זה במשפט קטע קוטיק את אב בית-הדין וקרא לעברו:  "תחיי מדינת היהודים - משני עברי הירדן!"  ושר את שירת "התקווה".
הוא הועבר לתא הנידונים למוות שבבית-הסוהר המרכזי בירושלים,  וישב בו חמישה ימים, ואז נמסר לו כי עונשו הומתק למאסר עולם. מאחורי הדברים עמד מברק ששלח זאב ז'בוטינסקי אל שר המושבות דאז – מקדונלד, ובו דרש חנינה ליעקב קוטיק.
חמש שנים ישב קוטיק בבית-הסוהר, וב-20 בפברואר 1943 קיבל חנינה ושוחרר.
בזמן שהותו בבית הסוהר, בחדר מספר 23 , חרט יעקב כיתוב על הרצפה.
החריטה מחדר 23
חריטתו, הקיימת עד היום במוזיאון, מציגה באופן ברור את דמותו, את ערכיו ואת שעבר עליו. תחילה כתב יעקב את שמו, כשחבל התלייה מפריד בין שמו הפרטי לשם משפחתו. מתחת  צייר את סמל תנועת בית"ר- מנורת שבעת הקנים, הוסיף את הכיתוב: "משפט צבאי מתליה למאסר עולם" וחתם בתאריך ח' תשרי תרצ"ט – זהו היום בו נידון לעונש התלייה. יעקב בחר לסיים את החריטה בציור של ידיים כבולות, היכולות לסמל באופן פשוט את ישיבתו בכלא, אך גם, באופן עמוק יותר, את ידיו הכבולות מלעזור לחבריו במחתרת הממשיכים בחוץ את המאבק להקמת המדינה.
אפשרות נוספת היא ששני התיאורים החרוטים - חבל התלייה והידיים הכבולות - הם ביטוי חזותי לכיתוב במרכז החריטה – "מתליה למאסר עולם", והם תוחמים את החריטה כולה.

תגובה 1:

  1. מעניין מאוד ומנוסח היטב. יישר כוח לכותב הקטע!

    השבמחק

:)